ירושהנט אוקטובר 2026 | עו"ד ונוטריון יניב אור

ירושהנט – מאגר פסיקה עדכנית בדיני ירושה, צוואות וסכסוכי ירושה | מאת עו"ד ונוטריון יניב אור

ירושהנט מרכז פסקי דין בולטים ועדכניים בדיני ירושה, צוואות וסכסוכי ירושה, הנבחרים, נערכים ומונגשים על ידי עו"ד ונוטריון יניב אור בשל חשיבותם המשפטית והמעשית. כל פסק דין מוצג בתקציר ממוקד הכולל את עיקרי ההכרעה, ציטוט מרכזי מדברי בית המשפט ותזכורת מעשית לעיקרון המשפטי העולה ממנו.

ומה בפסיקה בחדשה?

בגיליון ירושהנט אוקטובר 2026 תמצאו פסקי דין בולטים העוסקים, בין היתר, בחיוב בהוצאות משפט בעקבות חזרה מהתנגדות לצוואה; דחיית בקשה לביטול צו קיום צוואה מחמת שיהוי; תיקון הוראת ביטול בצוואה מאוחרת בשל טעות וקיום שתי צוואות; שינוי צוואה הדדית לאחר פטירת בן הזוג; פסילת צוואה בעדים בשל פגמים מהותיים, השפעה בלתי הוגנת והטעיה; כשירות המצווה ומעמדה הראייתי של צוואה נוטריונית; תוקפה של צוואה שנערכה בבית חולים ללא חוות דעת רפואית; והכרה בזכות מגורים לכל החיים בדירה שהועברה במתנה, אף ללא עיגון מפורש בכתב.

חזרתם מהתנגדות לצוואה לפני דיון ההוכחות – האם תחויבו בהוצאות משפט?

עיקר ההלכה:
מחיקת התנגדות לצוואה ביוזמת המתנגד אינה פוטרת אותו מהוצאות; עליו לתת הסבר משכנע להפסקת ההליך, אך סיום ההתנגדות לפני שלב ההוכחות עשוי להצדיק הפחתה משמעותית בגובה ההוצאות.

תקציר:
המתנגד לצוואת אמו ביקש למחוק את התנגדותו כשנה לאחר פתיחת ההליך, אך בטרם החל דיון ההוכחות. המשיב דרש לחייבו בהוצאות ריאליות בסך של כ־50,000 ₪, שכללו שכר טרחת עורך דין והוצאות טיסה של בני משפחה מאנגליה.

כב' השופטת הילה גלבוע הזכירה כי ברירת המחדל בדין היא פסיקת הוצאות לטובת הצד שזכה. כאשר מי שיזם הליך מבקש למחוק אותו מבלי שקיבל את הסעד שביקש, קיימת הנחה שהגשת ההליך לא הייתה מוצדקת מלכתחילה. עם זאת, מדובר בהנחה הניתנת לסתירה, והנטל מוטל על יוזם ההליך להסביר באופן משכנע מדוע ויתר על המשך בירורו.

במקרה זה לא נמצא הסבר משכנע לחזרה מההתנגדות בשלב המאוחר. טענת המתנגד שלפיה התברר כי כספים הועברו לאנגליה לא הוכחה, ובית המשפט ציין כי הסוגיה כבר עלתה בקדם המשפט הראשון. למרות זאת, המתנגד המשיך בניהול ההליך, הוגשו תצהירי עדות ראשית, ורק כחצי שנה לאחר מכן הודיע על חזרתו מההתנגדות.

מנגד, בית המשפט נתן משקל לכך שההתנגדות נמחקה לפני שמיעת ההוכחות , ובכך נחסכו לצדדים ולבית המשפט זמן, השקעה ומשאבים נוספים. הודגש גם האינטרס הציבורי לעודד סיום הליכים, במיוחד בדיני משפחה, ולא להרתיע בעל דין המבקש לסיים את ההתדיינות בטרם שלב ההוכחות.

בסופו של דבר, אף שהמשיב הציג חשבוניות שכר טרחה בסך 44,556 ₪, בית המשפט חייב את המתנגד בהוצאות מופחתות בסך  20,000 ₪ . דרישת החזר הוצאות הטיסה לא התקבלה, לאחר שהתברר כי בני המשפחה התכוונו ממילא להגיע לישראל בסמוך למועד הדיון לציון יום השנה לפטירת אביהם.

מדברי כב' השופטת הילה גלבוע:

"יש מקום להפחית מהוצאות לצד שמחליט כאמור שלא להיכנס לשלבי הוכחות ולסיים את ההליך בשלב מקדמי."

תזכורת:
מתנגד לצוואה המבקש לחזור בו מהתנגדותו אינו פטור בהכרח מתשלום הוצאות משפט, גם כאשר ההליך מסתיים לפני שמיעת ההוכחות.  עם זאת, סיום ההתדיינות בשלב מוקדם יחסית עשוי להצדיק הפחתת ההוצאות,  בהתחשב במשאבים שנחסכו ובנסיבות הפסקת ההליך.

תחומי משפט:
ירושה וצוואות | התנגדות לצוואה | מחיקת התנגדות | הוצאות משפט | דיני משפחה

מראה מקום:
ת"ע (משפחה ירושלים) 44917-04-25  ג' נ' ג' (המנוחה) ואח', כב' השופטת הילה גלבוע, החלטה מיום 4.9.2026.

ידעתם על הצוואה ולא התנגדתם בזמן – האם אפשר לבטל את צו קיום הצוואה שנים לאחר מכן?

עיקר ההלכה:
בקשה לביטול צו קיום צוואה מכוח סעיף 72 לחוק הירושה עלולה להידחות בשל שיהוי וחוסר תום לב, כאשר המבקש ידע על הצוואה ועל הליכי קיומה ולא העלה את טענותיו בהזדמנות הסבירה הראשונה.

תקציר:
שלוש בנותיו של המנוח ביקשו לבטל צו קיום שניתן בשנת 2022 לצוואה נוטריונית הדדית שערכו הוריהן. הן טענו, בין היתר, כי לא ידעו על תוכן הצוואה ועל צו הקיום, כי הצוואה נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת, כי חתימת האב זויפה וכי קיימת צוואה מוקדמת משנת 2016.

בית המשפט הזכיר כי צו קיום צוואה הוא בעל מעמד של פסק דין סופי ומחייב. סעיף 72 לחוק הירושה אמנם מאפשר לבטלו על סמך עובדות או טענות שלא היו בפני נותן הצו, אולם מדובר בחריג לעקרון סופיות הדיון. במסגרת הבדיקה יש לבחון, בין היתר, אם ניתן היה להעלות את הטענה לפני מתן הצו, מידת האיחור, ההסבר לשיהוי, משקלה הלכאורי של הטענה החדשה והקושי שהשיהוי יוצר בבירור העובדות.

מן הראיות עלה כי שלוש המבקשות ידעו בפועל על הצוואה ועל הליכי קיומה זמן רב לפני הגשת בקשת הביטול. ביחס לאחת מהן נמצא כי ידעה כבר במהלך השבעה שמוגשת בקשה לקיום הצוואה, קיבלה עותק מהצוואה בסמוך למועד מתן הצו ואף קיבלה עותק מהצו באמצעות אתר הרשם יותר משנה לפני שפנתה לבית המשפט.

גם לגבי אחותה הוכח כי כבר בשנת 2022 ידעה על הצוואה, פנתה באמצעות עורכי דין עוד בטרם ניתן צו הקיום ואף הודתה בעדותה: "ידענו שאנחנו יצאנו מהצוואה". למרות זאת, לא הוגשה התנגדות במועד.

באשר למבקשת השלישית, הוצג תצהיר שעליו חתמה בשנת 2023 ובו הסתמכה בעצמה על הוראות הצוואה. בית המשפט קבע כי ידעה על הצוואה והסתמכה עליה, ולכן היא מושתקת מלטעון נגדה.

בית המשפט לא הסתפק בשיהוי. הוא בחן גם אם קיימת טענה מהותית המצדיקה בכל זאת פתיחת הצו מחדש, וקבע כי טענת ההשפעה הבלתי הוגנת נטענה באופן כללי וללא תשתית עובדתית. גם טענת זיוף חתימת האב לא זכתה לתמיכה מספקת; מדובר היה בצוואה נוטריונית, והמבקשות התנגדו לזימונו של עורך הצוואה, שהיה יכול להעיד ממקור ראשון על נסיבות החתימה. ההימנעות מהבאתו נזקפה לחובתן.

התביעה לביטול צו הקיום נדחתה והמבקשות חויבו בשכר טרחה ובהוצאות בסך 35,000  ₪ .

מדברי כב' השופטת מיכל דבירי-רוזנבלט:

"אין כל מקום לאפשר סטיה מכלל סופיות הדיון".

תזכורת:
בקשה לביטול צו קיום צוואה מחייבת התייחסות לא רק לעילת הביטול, אלא גם למועד שבו נודעו למבקש העובדות שעליהן הוא מסתמך. ידיעה מוקדמת על הצוואה ועל הליכי קיומה , בצירוף שיהוי בלתי מוסבר בהגשת הבקשה , עלולה להוביל לדחייתה. לפיכך, יש חשיבות לפנייה בהזדמנות הסבירה הראשונה.

תחומי משפט:
ירושה וצוואות | ביטול צו קיום צוואה | סעיף 72 לחוק הירושה | שיהוי | סופיות הדיון | צוואה נוטריונית | השפעה בלתי הוגנת | טענת זיוף

מראה מקום:
ת"ע (משפחה ירושלים) 43984-04-25  ד' ואח' נ' האפוטרופוס הכללי במחוז ירושלים ואח'. כב' השופטת מיכל דבירי-רוזנבלט, פסק דין מיום 17.8.2026.

האם צוואה מאוחרת שמבטלת כל צוואה קודמת תמיד גוברת? בית המשפט הורה לקיים את שתי הצוואות

עיקר ההלכה:
גם הוראה מפורשת בצוואה מאוחרת המבטלת כל צוואה קודמת ניתנת לתיקון מכוח סעיף 30(ב) לחוק הירושה, אם הוכח בבירור כי מקורה בטעות ומה היה המצווה מורה אלמלא אותה טעות.

תקציר:
המנוח, שנפטר בגיל 93 ללא ילדים, הותיר אחריו שתי צוואות ושני נכסי מקרקעין – בית בנס ציונה ודירה בתל אביב. בצוואה משנת 2002 קבע במפורש כי היא חלה רק על הבית בנס ציונה, שאותו הוריש לאחיינו. יתר עיזבונו אמור היה להתחלק על פי דין.

בשנת 2020 ערך המנוח צוואה נוספת. בצוואה זו הוריש לחמישה קרובי משפחה בחלקים שווים את רכושו, תוך התייחסות מפורשת לדירתו בתל אביב ולכספים וזכויות כספיות. אלא שבסופה נכללה הוראה חד-משמעית לכאורה: "צוואתי זו הינה האחרונה והיא מבטלת כל צוואה קודמת שנעשתה".

המחלוקת הייתה אפוא האם הוראה זו ביטלה גם את צוואת 2002 ואת הורשת הבית בנס ציונה, או שמא מדובר בטעות והצוואה המאוחרת נועדה להסדיר רק את הדירה בתל אביב ואת יתר הכספים.

כב' השופטת סגלית אופק קבעה כי סעיף 30(ב) לחוק הירושה מאפשר לתקן הוראת צוואה שנעשתה מחמת טעות, אולם מדובר בנטל הוכחה נכבד. על הטוען לטעות להוכיח לא רק את עצם קיומה ואת הקשר הסיבתי בינה לבין הוראת הצוואה, אלא גם בבירור, באופן המסיר ספק סביר, מה היה רצונו של המצווה אלמלא הטעות.

במקרה זה נמצא מארג ראייתי רחב שהוכיח כי רצונו האמיתי של המנוח היה שהאחיין ימשיך לרשת את הבית בנס ציונה, וכי מטרת הצוואה המאוחרת הייתה להסדיר את הורשת הדירה בתל אביב והכספים. בין היתר נשקלו מערכת היחסים הקרובה בין המנוח לאחיין, שהוגדרה כיחסים של "כמו אב ובן", המשך הסתייעותו של המנוח באחיין, והשקעה של למעלה ממיליון ₪ בשיפוץ הנכס בנס ציונה בידיעת המנוח ובהסתמך על הצוואה המוקדמת.

משקל מיוחד ניתן גם לעדות עורך הדין שערך את הצוואה המאוחרת. הוא העיד כי המנוח מסר לו מידע על הדירה בתל אביב בלבד, וכי הביטוי "כל רכושי" היה מבחינתו חלק מפורמט קבוע של צוואה. הוא לא זכר אם המנוח נשאל על צוואות קודמות ואף לא זכר אם הסביר לו את משמעות הוראת הביטול. בית המשפט קבע כי סביר שהוראת הביטול הופיעה בצוואה כתבנית או כברירת מחדל בפורמט שבו נעשה שימוש.

עוד ניתן משקל לכך שהמנוח לא ידע לקרוא עברית, ולכן הטעות לא הייתה גלויה לו ולא הייתה לו אפשרות ממשית לגלותה ולתקנה בחייו.

בית המשפט הורה אפוא למחוק מהצוואה המאוחרת את ההוראה המבטלת את הצוואה הקודמת,  ונתן צו לקיום שתי הצוואות: הצוואה המוקדמת ביחס לבית בנס ציונה, והצוואה המאוחרת, לאחר תיקונה, ביחס לדירה בתל אביב ולכספים. התובעות חויבו בהוצאות בסך 60,000  ₪.

מדברי כב' השופטת סגלית אופק:

"שוכנעתי כי רצונו הריאלי של המנוח היה להוריש לחמישה יורשים את הדירה בתל אביב בלבד".

תזכורת:
הוראת ביטול גורפת בצוואה מאוחרת אינה חסינה מפני תיקון כאשר הוכח כי נכללה בצוואה מחמת טעות.  עם זאת, תיקון לפי סעיף 30(ב) לחוק הירושה מחייב להוכיח בבירור מה היה המצווה מורה אלמלא הטעות. בעת עריכת צוואה חדשה חשוב לברר אם קיימות צוואות קודמות, ובפרט כאלה המתייחסות לנכסים מסוימים.

תחומי משפט:
ירושה וצוואות | טעות בצוואה | סעיף 30(ב) לחוק הירושה | ביטול צוואה קודמת | שתי צוואות | פרשנות צוואה | רצון המצווה

מראה מקום:
ת"ע (משפחה תל אביב-יפו)  27701-09-24 ב.ס ואח' נ' האפוטרופוס הכללי במחוז תל-אביב ואח', כב' השופטת סגלית אופק, פסק דין מיום 20.8.2026.

האם ניתן לשנות צוואה הדדית לאחר פטירת בן הזוג? הכול תלוי בהוראות הצוואה

עיקר ההלכה:
גם כאשר שתי צוואות הן צוואות הדדיות, רשאים בני הזוג לקבוע בהן "הוראה אחרת" לפי סעיף 8א(ג) לחוק הירושה, המתירה לבן הזוג שנותר בחיים לשנות את צוואתו לאחר פטירת בן זוגו ללא המגבלות הקבועות בסעיף 8א(ב).

תקציר:
המנוחה ובעלה ערכו בשנת 2013, באותו מועד ובמסמכים נפרדים, צוואות בעלות הוראות זהות. לאחר פטירת הראשון נקבע כי יתרת העיזבון תעבור לבן הזוג שנותר בחיים, ולאחר פטירתו יחולק הרכוש בין ילדיהם בהתאם להוראות מפורטות. צוואת הבעל קוימה לאחר פטירתו בשנת 2019.

בשנת 2023 ערכה המנוחה צוואה נוטריונית חדשה. בצוואה המאוחרת שינתה את חלוקת עיזבונה לטובת ארבעת ילדיה שנותרו בחיים, ואילו לנכדה, בנו של הבן שנפטר, ציוותה 10,000 ₪ בלבד. הנכד התנגד לקיום הצוואה המאוחרת וטען, בין היתר, כי צוואות 2013 היו צוואות הדדיות ולכן לא הייתה המנוחה רשאית לשנות את צוואתה לאחר פטירת בעלה שלא בהתאם למנגנון הקבוע בסעיף 8א לחוק הירושה.

בית המשפט קיבל את טענתו בנקודה הראשונה וקבע כי אכן מדובר בצוואות הדדיות. העובדה שהצוואות נערכו במסמכים נפרדים ולא נשאו כותרת "צוואה הדדית" אינה מכריעה. המבחן הוא מהותי – קיומה של הסתמכות בין בני הזוג. במקרה זה, זהות נוסח הצוואות והוראותיהן הקימה, לשיטת בית המשפט, חזקה לכך שמדובר בצוואות הדדיות.

אלא שבצוואות המקוריות נכללה הוראה מפורשת שלפיה כל מצווה רשאי לחזור בו מהצוואה עד סמוך למותו, בין היתר באמצעות עריכת "שטר צוואה אחר, חוקי ומחייב". בית המשפט קבע כי הוראה זו היא "הוראה אחרת" כמשמעותה בסעיף 8א(ג) לחוק הירושה. לכן, למרות אופיין ההדדי של הצוואות, הייתה המנוחה רשאית לשנות את צוואתה גם לאחר מות בעלה וללא המגבלות הרגילות החלות על ביטול צוואה הדדית.

הנכד טען גם להעדר כשירות ולהשפעה בלתי הוגנת. מעניין במיוחד שבית המשפט מצא שאין לתת משקל לחוות דעת המומחה שמונה מטעמו, לאחר שהוגשו שלוש גרסאות של חוות הדעת ובהן נתונים רפואיים שונים ואף נתונים שנחזו כמתייחסים לאדם אחר. למרות זאת, בית המשפט קבע על בסיס הראיות האחרות כי המנוחה הייתה כשירה לערוך את הצוואה.

ראיה משמעותית הייתה סרטון וידאו שצילם הנוטריון בסמוך לעריכת הצוואה. בסרטון נראתה המנוחה מדברת באופן חופשי, ברור וקוהרנטי ומסבירה את רצונה, את רכושה ואת הסיבות לחלוקה שקבעה. בנוסף, המנוחה הגיעה לנוטריון עם שלושה עמודים בכתב ידה שבהם פירטה את השינויים שביקשה לבצע בצוואתה הקודמת.

בית המשפט דחה גם את טענת ההשפעה הבלתי הוגנת לאחר בחינת מבחני התלות והעצמאות, התלות והסיוע, קשרי המנוחה עם אחרים ונסיבות עריכת הצוואה. נקבע כי המנוחה פעלה באופן עצמאי, נפגשה לבדה עם הנוטריון והביעה את רצונה באופן ברור וחופשי.

לפיכך נדחתה ההתנגדות, ניתן צו לקיום הצוואה המאוחרת משנת 2023, והבקשה לקיום הצוואה המוקדמת נדחתה.

מדברי כב' השופטת הילה גורביץ עובדיה:

"אין צורך שתהא כותרת 'צוואה הדדית' ואין צורך שהצוואה תערך במסמך אחד, העיקרון הוא הסתמכות".

תזכורת:
עצם העובדה שמדובר בצוואות הדדיות אינה שוללת בהכרח את האפשרות לשנותן לאחר פטירת אחד מבני הזוג. יש לבחון אם הצוואות כוללות "הוראה אחרת" לפי סעיף 8א(ג) לחוק הירושה, המאפשרת לסטות ממגבלות הביטול הקבועות בחוק. לניסוח הוראות השינוי והביטול בצוואה ההדדית עשויה להיות משמעות מכרעת.

תחומי משפט:
ירושה וצוואות | צוואה הדדית | סעיף 8א לחוק הירושה | שינוי צוואה הדדית | צוואה נוטריונית | כשרות לצוות | השפעה בלתי הוגנת

מראה מקום:
ת"ע (משפחה חיפה)  17859-05-24 י.מ.ג נ' ל.ג (והליכים קשורים), כב' השופטת הילה גורביץ עובדיה, פסק דין מיום 9.8.2026.

עדי הצוואה לא נכחו יחד במעמד החתימה – האם ניתן בכל זאת לקיים את הצוואה?

עיקר ההלכה:
צוואה בעדים שבה המצווה לא הביא את צוואתו בפני שני העדים כנדרש אינה מקיימת את מרכיב היסוד שבסעיף 25 לחוק הירושה, ולכן לא ניתן לרפא את הפגם ולקיים את הצוואה.

תקציר:
המנוחה, אלמנה ללא ילדים, נפטרה בשנת 2020 בגיל כ־90. בצוואה משנת 2009 הורישה את דירתה בחלקים שווים לשני אחייניה, לאחיה למחצה ולאדם נוסף. בשנת 2019 ערכה צוואה חדשה, שבה הורישה לשני אחייניה את עיקר עיזבונה בחלקים שווים, למעט 15,000 דולר שציוותה לאדם נוסף. האח למחצה, שנושל בצוואה המאוחרת, התנגד לקיומה וביקש לקיים את הצוואה המוקדמת.

ההתנגדות התבססה, בין היתר, על פגמים מהותיים באופן עריכת הצוואה. אף שעל גבי הצוואה הופיעו חתימותיהם של שני עדים, הוגשו לבית המשפט הקלטות של שיחות שנערכו עמם. בשיחות אלו מסרו העדים גרסאות שמהן עלה כי כל אחד מהם חתם על הצוואה מבלי שהמנוחה והעד האחר נכחו עמו במעמד החתימה.

אמנם בבית המשפט הציגו העדים גרסה שונה, אולם כב' השופטת גלי רון העדיפה את הדברים שמסרו בשיחות המוקלטות, בהיותן גרסאות ראשוניות ואותנטיות שנמסרו בטרם נערכו תצהיריהם ובטרם נחקרו בבית המשפט. בית המשפט אף מצא סתירות נוספות בעדויותיהם ביחס לסדר החתימות ולנסיבות המעמד.

בית המשפט עמד על ההבחנה החשובה שבין פגם שניתן לריפוי לבין העדרו של מרכיב יסוד בצוואה. סעיף 25 לחוק הירושה מאפשר לבית המשפט להתגבר על פגמים מסוימים בצוואה רק כאשר התקיימו מרכיבי היסוד. בצוואה בעדים נדרש, בין היתר, כי הצוואה תהיה בכתב וכי "המצווה הביאה בפני שני עדים".

במקרה זה נקבע כי דרישה זו לא התקיימה. משכך, לא מדובר בפגם צורני בלבד שניתן לריפוי באמצעות סעיף 25, אלא בחסר במרכיב יסוד המביא לפסילת הצוואה.

לקושי זה הצטרף פגם נוסף: חתימת המנוחה לא הופיעה על העמוד הראשון של הצוואה, כאשר העמוד הראשון הסתיים בסעיף 7 וגם העמוד השני החל בסעיף 7. עורך הצוואה לא העיד בהליך, ולכן בית המשפט קבע כי אין ודאות שהעמוד הראשון לא הוחלף ולא השתכנע שהמסמך משקף את רצונה החופשי והאמיתי של המנוחה.

אלא שבית המשפט לא הסתפק בפגמים הצורניים.

התברר כי המנוחה לא ידעה לקרוא עברית. למרות שבצוואה נכתב כי תוכנה הוקרא לה בעברית ובפרסית, אחד מעדי הצוואה העיד כי עורך הצוואה כלל לא הקריא לה את הצוואה לפני חתימתה. עורך הצוואה עצמו, אשר יכול היה לשפוך אור על נסיבות עריכתה , לא הגיש תצהיר ולא העיד במשפט.

בית המשפט קבע כי הבנת המצווה את תוכן הצוואה היא תנאי מוקדם לתוקפה, וקיבל את הטענה כי הצוואה לא הוקראה למנוחה, לא בעברית ולא בפרסית. מכאן נותר ספק ממשי אם המנוחה אכן הבינה את תוכן המסמך שעליו חתמה.

בנוסף התקבלה גם טענת ההשפעה הבלתי הוגנת וההטעיה.

במשך שנים התקיימה מערכת יחסים קרובה בין המנוחה לבין אחיה למחצה. הוא סייע לה רבות, והמנוחה סמכה עליו עד כדי כך שהיה שותף בחשבונה במשך כ־33 שנים. בשנת 2018, בעקבות מצבו האישי, פחתה מעורבותו בטיפול במנוחה והטיפול בה עבר במידה רבה לידי האחיינים.

בית המשפט מצא כי האחיינים ניצלו את חולשתה הפיזית ואת תלותה בהם ועודדו אותה להאמין שאחיה מעל בכספיה והותיר אותה חסרת כל. אלא שהראיות הצביעו על כך שהעברת הכספים לאח נעשתה בשיתוף המנוחה ובחתימתה, ובמקביל הועברו גם סכומי כסף משמעותיים מחשבונה אל האחיינים.

בית המשפט קבע כי אותה תפיסה של המנוחה, שלפיה אחיה מעל בכספיה, הייתה הגורם לשינוי הצוואה ולנישולו, וכי מבקשי הקיום השפיעו עליה ועודדו אותה לחשוב כך תוך הטעייתה.

האחיינים ביקשו להסתמך גם על כך שלאחר עריכת הצוואה העבירה להם המנוחה את דירתה במתנה, כראיה לכך שזה אכן היה רצונה. בית המשפט דחה את הטענה והבהיר כי עסקת המתנה היא עסקה נפרדת, ואף ציין כי לא מן הנמנע שגם היא נגועה בפגם, מבלי להכריע בכך במסגרת ההליך הנוכחי.

בסופו של דבר התקבלה ההתנגדות לצוואה המאוחרת, בקשת האחיינים לקיומה נדחתה, וניתן צו לקיום הצוואה המוקדמת משנת 2009. מבקשי הקיום חויבו בהוצאות משפט בסך 59,000  ₪.

מדברי כב' השופטת גלי רון:

"לא ניתן לראות בצוואת המנוחה צוואה אשר מתקיים בה רכיב היסוד שעניינו 'המצווה הביאה בפני שני עדים."

תזכורת:
יש להבחין בין פגם צורני הניתן לריפוי לפי סעיף 25 לחוק הירושה לבין העדר מרכיב יסוד בצוואה. בצוואה בעדים, הדרישה שהמצווה יביא את צוואתו בפני שני עדים היא מרכיב יסוד, והעדרה אינו ניתן לריפוי באמצעות הסעיף. כאשר המצווה אינו יודע לקרוא את שפת הצוואה, חשוב במיוחד לתעד את הקראתה ואת הבנת תוכנה.

תחומי משפט:
ירושה וצוואות | התנגדות לצוואה | צוואה בעדים | פגם בצוואה | סעיף 20 לחוק הירושה | סעיף 25 לחוק הירושה | השפעה בלתי הוגנת | הטעיה | הקראת צוואה

מראה מקום:
ת"ע (משפחה תל אביב-יפו) 22430-07-21  פלוני נ' האפוטרופוס הכללי במחוז תל-אביב ואח', והליכים קשורים, כב' השופטת גלי רון, פסק דין מיום 23.8.2026.

המצווה עברה אירוע מוחי ולא קראה עברית – האם די בכך כדי לפסול צוואה נוטריונית?

עיקר ההלכה:
צוואה נוטריונית שנערכה כדין ונתמכה בתעודה רפואית תקינה ממועד עריכתה נהנית מחזקת תקינות, וטענות בדבר אירוע מוחי, אי־ידיעת קרוא וכתוב בעברית, השפעה בלתי הוגנת ומעורבות נהנה אינן מספיקות לפסילתה ללא תשתית ראייתית המוכיחה את הפגם הנטען.

תקציר:
המנוחה נפטרה בגיל כ־87 והותירה אחריה שבעה ילדים. בשנת 1998 ערכה בפני נוטריון צוואה שבה חילקה מספר נכסי מקרקעין בין ילדיה, כאשר אחד מבניה זכה בחלק משמעותי מהנכסים. לאחר פטירתה הוגשה בקשה לקיום הצוואה, ומנגד הוגשה התנגדות וכן בקשה למתן צו ירושה.

המתנגדים העלו ארבע טענות מרכזיות: המנוחה לא הייתה כשירה לערוך צוואה; היא לא ידעה לקרוא עברית ולא הבינה על מה היא חותמת; הופעלה עליה השפעה בלתי הוגנת; ואחד הנהנים היה מעורב בעריכת הצוואה.

בית המשפט דחה תחילה את הטענה לפגם צורני בצוואה. אמנם המנוחה עברה אירוע מוחי מספר חודשים לפני עריכתה, אולם ביום עריכת הצוואה עצמו היא נבדקה על ידי רופא, שקבע בתעודה רפואית כי היא "בהכרה מלאה ובדעה צלולה, אחראית על מעשיה וכשירה לעשיית פעולה בפני נוטריון". התעודה נשאה את אותו תאריך שבו נערכה הצוואה והתאימה לדרישות תקנה 4 לתקנות הנוטריונים.

המתנגדים לא זימנו את הרופא שערך את התעודה ולא ביקשו למנות מומחה מטעם בית המשפט לבחינת כשירות המנוחה במועד עריכת הצוואה. גם מומחה שבדק את המנוחה שנים מאוחר יותר במסגרת הליך אחר לא מצא תיעוד המצביע על ליקוי קוגניטיבי בשנת 1998. לפיכך נקבע כי הטענה להעדר כשירות לא הוכחה.

נדחתה גם הטענה שהמנוחה לא הבינה את הצוואה בשל מגבלת השפה. לא הייתה מחלוקת שהיא לא קראה ולא כתבה בעברית, אולם הראיות לימדו כי דיברה והבינה עברית ברמה בסיסית. באישור עשיית הצוואה ציין הנוטריון כי הקריא למנוחה את הצוואה, עקב אחר הבנתה והשתכנע שהיא מבינה את משמעותה ומסכימה לתוכנה.

לכך הצטרף מחדל ראייתי משמעותי: המתנגדים לא זימנו את הנוטריון שערך את הצוואה לעדות.  בית המשפט קבע כי הימנעות מהבאת ראיה זמינה ורלוונטית שעשויה לשפוך אור על נסיבות עריכת הצוואה פועלת לחובת הצד שנמנע מהבאתה.

גם טענת ההשפעה הבלתי הוגנת נדחתה לאחר בחינת מבחני הלכת מרום. אף שהמנוחה סבלה ממגבלה פיזית לאחר האירוע המוחי, לא הוכחה תלות קוגניטיבית; בני משפחה שונים ומטפלת סייעו לה; היא לא הייתה מבודדת; והצוואה נערכה בפני נוטריון במקביל לצוואת בעלה, שהוראותיה היו דומות.

בית המשפט ייחס משמעות גם לכך שחלפו למעלה מ־16 שנים בין עריכת הצוואה לבין פטירת המנוחה. נתון זה נמצא כמחליש את טענת ההשפעה הבלתי הוגנת, בין היתר בשים לב לסעיף 31 לחוק הירושה.

טענה נוספת הייתה כי הבן שזכה בחלק משמעותי מהעיזבון היה מעורב בעריכת הצוואה באופן המביא לבטלות ההוראות לטובתו מכוח סעיף 35 לחוק הירושה. בית המשפט הזכיר כי כאשר מוכחת מעורבות מן הסוג הקבוע בסעיף 35 אין צורך להוכיח בנוסף השפעה בלתי הוגנת. אולם גם כאן נטל ההוכחה מוטל על המתנגד, ובמקרה הנדון הוא לא הורם. העובדה שהבן פנה לנוטריון כשלעצמה לא הספיקה, בפרט כאשר הנוטריון מסר בהליך קודם כי נפגש עם המצווים ביחידות וכי רק הם נכחו בעת עשיית הצוואה.

בית המשפט דחה אפוא את ההתנגדות והורה על קיום צוואת המנוחה משנת 1998.

במקביל נדונה תביעה לביטול עסקת מתנה במקרקעין שביצעה המנוחה בחייה. גם תביעה זו נדחתה. נקבע כי משהושלמה המתנה ברישום, הנטל לסתירת הרישום הוא כבד מאוד, וכי לצורך ביטול המתנה היה על התובע להוכיח פגם בגמירות דעתה של המנוחה בעת חתימת מסמכי המתנה – דבר שלא הוכח.

בסיום ההליך חויבו שלושת המתנגדים בהוצאות בסכום כולל של 80,000  ₪ – 65,000 ₪ לטובת שניים מהנתבעים ו־ 15,000 ₪ לטובת נתבע נוסף.

מדברי כב' השופטת גלי רון:

"לפיכך, יש לראות בצוואה – צוואה שלא נפל בה פגם צורני, וחזקה שצוואת המנוחה תקפה ומשקפת את רצונה, כשנטל ההוכחה הוא על הטוענים, כי יש לפסלה."

תזכורת:
אירוע מוחי או מגבלה רפואית אינם מעידים כשלעצמם על העדר כשירות לצוות. יש לבחון את מצבו הקוגניטיבי של המצווה במועד עריכת הצוואה, ולתעודה רפואית מאותו מועד עשוי להיות משקל ראייתי משמעותי. כאשר המצווה אינו יודע לקרוא את שפת הצוואה, חשוב להקפיד על תיעוד ברור של הקראת הצוואה והבנת הוראותיה.

תחומי משפט:
ירושה וצוואות | התנגדות לצוואה | צוואה נוטריונית | כשרות לצוות | תקנה 4 לתקנות הנוטריונים | ידיעת שפת הצוואה | השפעה בלתי הוגנת | סעיף 35 לחוק הירושה | מעורבות בעריכת צוואה | ביטול מתנה

מראה מקום:
ת"ע (משפחה תל אביב-יפו) 70828-11-19  פלוני נ' אלמוני והליכים קשורים, כב' השופטת גלי רון, פסק דין מיום 16.8.2026.

צוואה שנערכה בבית חולים ללא חוות דעת רפואית: האם היא פגומה?

עיקר ההלכה:
עצם עריכתה של צוואה בעדים בעת שהמצווה מאושפז בבית חולים, ללא חוות דעת רפואית שנערכה לפני החתימה, אינה מהווה כשלעצמה פגם צורני ואינה מעבירה אוטומטית את נטל ההוכחה למבקש קיום הצוואה.

תקציר:
המנוח נפטר בגיל 76 והותיר אחריו אלמנה וארבעה ילדים מנישואיו הקודמים. במחלוקת עמדו שתי צוואות סותרות: צוואה משנת 2012, שבה בתו הייתה הנהנית העיקרית, וצוואה מאוחרת מיום 9.2.2017, שנערכה בעת שהמנוח היה מאושפז בבית החולים הלל יפה, כחודש וחצי לפני פטירתו. בצוואה המאוחרת הוריש המנוח את רכושו לאשתו, ולאחריה לבנו הצעיר ולילדיו.

בתו של המנוח התנגדה לקיום הצוואה המאוחרת וטענה, בין היתר, לזיוף חתימת המנוח, פגמים צורניים, העדר כשירות והשפעה בלתי הוגנת. היא הדגישה כי הצוואה נערכה בבית החולים כאשר מצבו הרפואי של המנוח היה קשה, מבלי שצורפה לה חוות דעת רפואית בדבר כשירותו.

בית המשפט דחה את טענת הזיוף לאחר שהמתנגדת לא ביקשה למנות מומחה ולא חקרה בנושא את עורך הצוואה, עדי הצוואה או האלמנה, וקבע כי הטענה נזנחה.

בצוואה אכן נמצאו טעויות בשמות המנוח והנהנית וכן במספר תעודת הזהות של המנוח. אלא שבית המשפט ראה בהן טעויות טכניות קלות שניתן לרפאן מכוח סעיפים 25 ו־32 לחוק הירושה, ושאין בהן כשלעצמן כדי להפוך את נטל הראיה.

הנקודה המרכזית בפסק הדין נגעה להעדר חוות דעת רפואית. בית המשפט הבחין בין צוואה בעדים לבין צוואה נוטריונית: העובדה שהמנוח היה מאושפז בבית חולים אינה הופכת את העדר התעודה הרפואית לפגם צורני. כאשר מדובר בצוואה רגילה בעדים, אין דרישה מקבילה לדרישות החלות בנסיבות המתאימות על צוואה נוטריונית. העדר חוות דעת רפואית עשוי להיות בעל משמעות ראייתית בשאלת כשירותו וגמירות דעתו של המצווה, אך אינו פוסל את הצוואה ואינו הופך כשלעצמו את נטל ההוכחה.

גם לגופה נדחתה טענת אי־הכשירות. מומחה מטעם בית המשפט, פרופ' שלמה נוי, קבע כי "לא ניתן לשלול את הכשירות המשפטית בתאריך הנדון, כלומר כשיר משפטית", ובית המשפט לא מצא לסטות מחוות דעתו. לכך הצטרפו עדויות עורך הצוואה והעד הנוסף, שהכירו את המנוח והעידו שהיה צלול וידע היטב מה רצונו, וכן רשומה רפואית שנערכה ביום הצוואה ובה צוין כי המנוח צלול בדעתו

בית המשפט דחה גם את טענת ההשפעה הבלתי הוגנת. אמנם מצבו הפיזי של המנוח היה קשה והוא נזקק לעזרת אחרים, אך מבחינה קוגניטיבית נמצא עצמאי. העובדה שהיה מאושפז וקיבל סיוע מהצוות הרפואי ומאנשים נוספים החלישה את הטענה לתלות באשתו. כן נקבע שהמנוח לא היה מבודד מהסביבה.

אף העובדה שהמנוח נישל בצוואה המאוחרת שלושה מילדיו לא הובילה למסקנה בדבר השפעה בלתי הוגנת. בית המשפט מצא לכך הסבר במערכת היחסים הקשה שבין המנוח לילדיו ובסכסוכים המשפטיים שניהל עם בתו. נקבע כי בנסיבות חייו של המנוח אין בעצם הנישול כדי להטיל ספק באמיתות הצוואה או בהגיונה

בית המשפט הורה אפוא על קיום הצוואה המאוחרת משנת 2017 ודחה את הבקשה לקיום צוואת 2012. המתנגדת חויבה בהוצאות בסך 50,000  ₪,  וכן בהשבת חלקה של האלמנה בשכר מומחה בית המשפט.

מדברי כב' השופטת אפרת ונקרט:

"עצם העובדה שהמצווה חתם על הצוואה בבית חולים, או שלא צורפה חוות דעת רפואית שנערכה לפני החתימה, אינה מספיקה כשלעצמה כדי לקבוע באופן אוטומטי שהנטל עבר למבקש קיום הצוואה".

תזכורת:
עריכת צוואה בעדים בבית חולים אינה מחייבת כשלעצמה צירוף חוות דעת רפואית כתנאי לתוקפה, בשונה מהדרישות החלות בנסיבות המתאימות על צוואה נוטריונית. עם זאת, כאשר המצווה מאושפז במצב רפואי קשה, רצוי להצטייד בתיעוד רפואי סמוך למועד החתימה, העשוי לסייע בהוכחת כשירותו במקרה של התנגדות עתידית.

תחומי משפט:
ירושה וצוואות | התנגדות לצוואה | צוואה בעדים | צוואה בבית חולים | כשרות לצוות | חוות דעת רפואית | פגם צורני | היפוך נטל הראיה | השפעה בלתי הוגנת | סעיפים 25, 26 ו־32 לחוק הירושה

מראה מקום:
ת"ע (משפחה פתח תקווה) 38188-02-18  אלמונית נ' פלונית והליכים קשורים, כב' השופטת אפרת ונקרט 22.8.2026 .  

האם אפשר לקבל זכות מגורים לכל החיים בדירה שניתנה במתנה לאח אחר?

עיקר ההלכה:
מתנה של דירה יכולה להיות כפופה לזכות מגורים בלתי הדירה של צד שלישי גם כאשר התנאי לא עוגן בכתב, ובנסיבות מתאימות רשאי בית המשפט להכיר בזכות המגורים אף אם התובע עתר לבעלות ולא ביקש אותה במפורש כסעד חלופי.

תקציר:
האם הייתה בעלת דירה בתל אביב, שבה התגורר אחד מבניה עמה במשך עשרות שנים. בשנת 2010 העבירה האם את מלוא זכויותיה בדירה במתנה לבנה האחר. לאחר פטירתה ניתן גם צו קיום לצוואתה משנת 2011, שבה נקבע כי אותו בן הוא יורשה היחיד. בהמשך מכר הבן את הדירה לצדדים שלישיים, כאשר בהסכם המכר צוין במפורש שהדירה תפוסה בידי אחיו.

האח שהתגורר בדירה תקף שורה ארוכה של פעולות: את עסקת המתנה, את צו קיום הצוואה, את הסתלקות האם מעיזבון אחותו ואת מכירת הדירה. הוא טען בין היתר להעדר כשירות, השפעה בלתי הוגנת ולכך שהאם התכוונה להקנות לו זכויות בדירה. בית המשפט לענייני משפחה דחה את תביעתו על כל רכיביה.

בית המשפט המחוזי דחה את מרבית הערעור. נקבע שלא הוכח פגם בעסקת המתנה, בצוואה או בהסתלקות האם מעיזבון בתה; לא הוכחו העדר כשירות, השפעה בלתי הוגנת, כפייה או עושק. גם הטענה לביטול צו קיום הצוואה לא התקבלה.

אולם בנקודה אחת התערבה ערכאת הערעור: זכותו של המערער להמשיך ולהתגורר בדירה כל ימי חייו ללא תמורה.

הראיה המרכזית הייתה עדותו של עורך הדין שטיפל בעסקת המתנה. הוא העיד כי האם הבהירה מספר פעמים שלא ניתן יהיה להוציא את המערער מהבית וכי הוא יוכל להתגורר בו ככל שירצה. גם מקבל המתנה הבטיח לאם שלא יוציא את אחיו מהבית. בית המשפט המחוזי העניק לעדות זו משקל משמעותי, בין היתר משום שעורך הדין העלה את הדברים כבר בשנת 2012, שנים לפני הסכסוך המשפטי בין האחים, ואף נטל על עצמו סיכון בכך שעדותו עלולה הייתה לחשוף אותו לטענה של רשלנות מקצועית בשל אי־עיגון זכות המגורים במסמכי העסקה.

מכאן קבע בית המשפט כי העברת הדירה במתנה הייתה למעשה מתנה על תנאי: הבן קיבל את הבעלות בדירה, אך בכפוף לכך שאחיו יהיה רשאי להתגורר בה ללא תמורה כל ימי חייו. העובדה שמקבל המתנה נמנע במשך שנים מלפעול לפינוי אחיו ואף לא דרש ממנו דמי שימוש חיזקה מסקנה זו.

בית המשפט הדגיש כי מכוח סעיף 4 לחוק המתנה, מתנה יכולה להיות מותנית בתנאי, וכי אין הכרח שזכות המגורים שנקבעה כתנאי למתנה תעוגן במסמך בכתב; היא עשויה להתגבש גם כ"זכות מכללא".

נקודה חריגה נוספת הייתה שהמערער כלל לא עתר בתביעתו לקבלת זכות מגורים לכל החיים, אלא טען לזכות בעלות בדירה. למרות זאת, המחוזי קבע שניתן להעניק לו את הסעד הפחות של זכות מגורים. בית המשפט יישם את שלושת התנאים המאפשרים מתן סעד שלא התבקש במפורש: הסעד דרוש להכרעה או לעשיית צדק; הוא נובע ישירות מהסעד שהתבקש; וכל התשתית העובדתית הנדרשת להכרעה כבר התבררה.

המחוזי קבע כי שלושת התנאים מתקיימים: זכות מגורים היא זכות פחותה מבעלות, שאלת זכות המגורים נדונה בהרחבה והראיות הנדרשות כבר היו בפני בית המשפט. לפיכך הוכרה למערער זכות מגורים בלתי הדירה בדירה, ללא תמורה, לכל ימי חייו.

גם מכירת הדירה לצדדים שלישיים לא ביטלה את הזכות. הקונים ידעו שהמערער מתגורר בדירה שנים רבות, ידעו שייתכן שיידרשו להליך פינוי ואף רכשו את הדירה במחיר נמוך יותר. לפיכך נקבע כי הם בעלי הדירה, אולם בעלותם כפופה לזכות המגורים של המערער לכל ימי חייו.

מדברי כב' השופט נפתלי שילה:

"המסקנה המתבקשת היא שעלה בידיו של המערער להוכיח שהעברת הדירה במתנה למשיב 1, הייתה כפופה לזכות מגורים בלתי הדירה בדירה ללא תמורה לכל ימי חייו." 9

תזכורת:
כאשר הורה מעביר דירה במתנה לאחד מילדיו ומבקש להבטיח את מגוריו של ילד אחר בנכס, חשוב לעגן את זכות המגורים במפורש במסמכי המתנה. עם זאת, בנסיבות מתאימות ניתן להכיר בזכות מגורים בלתי הדירה גם ללא מסמך מפורש, כאשר הראיות מלמדות שהמתנה הותנתה בהבטחת זכות זו.

תחומי משפט:
ירושה וצוואות | מתנה בחיים | מתנה על תנאי | זכות מגורים | רישיון בלתי הדיר | בר רשות | דירת מגורים | סעד שלא נתבקש | חוק המתנה | העברה ללא תמורה

מראה מקום:
עמ"ש (מחוזי תל אביב-יפו) 73405-11-25 פלונ' אלמוני ואח',  כב' השופטים עינת רביד – אב"ד, נפתלי שילה ואיריס אילטוביץ' סגל, 24.08.2026 .

ירושהנט – הפסיקה העדכנית בדיני ירושה וצוואות, עם המבט המשפטי שמאחורי פסקי הדין.

עו"ד ונוטריון יניב אור

משרד מוביל בתחום סכסוכי הירושה והצוואות, בעל ניסיון משמעותי בייצוג ובניהול הליכים בבתי המשפט ובערכאות הערעור.
סגן יו"ר ועדת ירושה בלשכת עורכי הדין | לשעבר תובע פלילי במשטרת ישראל