פסילת צוואה

צוואה שמקפחת את אחד הילדים, או שמעבירה את רוב הרכוש לאדם שנכנס לחיי המנוח רק בשנים האחרונות, נראית לבני המשפחה לא פעם כעוול. עם זאת, צוואה שנראית לא הוגנת אינה בהכרח צוואה פסולה. חוק הירושה מעמיד במרכז את כיבוד רצון המת, גם כשהתוצאה מכאיבה, ומאפשר פסילת צוואה רק כשמתברר שהיא אינה משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה, או שנפל בה פגם שהחוק מגדיר במפורש.

פסילת צוואה היא הליך משפטי שבו מבקשים מהרשם לענייני ירושה או מבית המשפט לענייני משפחה לקבוע שצוואה, כולה או הוראה מסוימת בה, בטלה ולא תקוים. בדרך כלל הפסילה מתבררת במסגרת התנגדות לבקשה לצו קיום צוואה, כלומר רק אחרי פטירת המצווה, כשהוא עצמו כבר אינו יכול להסביר מה רצה. זו גם הסיבה שהליכים כאלה מורכבים ורגישים במיוחד: הם נשענים על ראיות ועל עדויות, ועל שחזור של נסיבות שקרו לעיתים שנים קודם לכן.

מתי צוואה נחשבת צוואה פסולה?

נקודת המוצא של בית המשפט היא שהצוואה תקפה. מי שטוען אחרת צריך להצביע על עילה שהחוק מכיר בה, ולא די בתחושה שהחלוקה אינה צודקת. צוואה פסולה היא צוואה שבית המשפט קבע שאינה משקפת את רצונו האמיתי של המצווה, או שנעשתה בדרך שהחוק אינו מכיר בה.

את העילות נהוג לחלק לשתי קבוצות. הקבוצה הראשונה עוסקת ברצון עצמו: האם המצווה הבין מה הוא עושה, והאם החליט בעצמו או שמישהו החליט במקומו. הקבוצה השנייה עוסקת בצורה: האם הצוואה נערכה באחת הדרכים שהחוק קובע, עם הפרטים שהוא דורש. ההבחנה חשובה, כי בפגם צורני יש לבית המשפט סמכות לקיים את הצוואה למרות הפגם, ואילו פגם ברצון, כשהוא מוכח, מביא לבטלות ההוראה שנפגעה.

מהן העילות לפסילת צוואה?

חוק הירושה, התשכ"ה-1965, מונה במפורש את המצבים שבהם צוואה או הוראה בה בטלות. אלה העילות שעולות בפועל בתיקים, לפי הסעיף שמסדיר כל אחת מהן ומה שצריך להראות כדי לבסס אותה:

מקור: חוק הירושה, התשכ"ה-1965.

לצד העילות שבטבלה עומדת טענת הזיוף, כשהמנוח כלל לא כתב את המסמך או לא חתם עליו. כאן אין מדובר בצוואה פגומה אלא בצוואה שאינה של המנוח, ולכן טענה של צוואה מזויפת נבחנת בכלים משלה, ובראשם חוות דעת גרפולוגית ועדויות על נסיבות החתימה.

חשוב לציין שכל עילה דורשת ראיות מסוג אחר. טענה לאי כשרות נשענת בעיקר על מסמכים רפואיים, טענה להשפעה בלתי הוגנת נשענת על מערכת היחסים סביב המצווה, וטענת זיוף נשענת על בדיקה מקצועית של המסמך עצמו. לכן הבחירה בעילה הנכונה היא החלטה אסטרטגית, ולא רק משפטית.

האם המצווה היה כשיר לצוות?

שאלת הכשרות היא אחת העילות הנפוצות, במיוחד כשהמצווה היה מבוגר או חולה בתקופה שבה נערכה הצוואה. סעיף 26 לחוק הירושה קובע:

"צוואה שנעשתה על ידי קטין או על ידי מי שהוכרז פסול-דין או שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה – בטלה." (סעיף 26 לחוק הירושה)

המבחן הוא מבחן של הבנה בשעת העריכה, ולא של אבחנה רפואית. בית המשפט בוחן אם המצווה הבין שהוא עורך צוואה, ידע בקווים כלליים מה הרכוש שלו, הכיר את בני משפחתו והבין את משמעות החלוקה שבחר. לכן פסילת צוואה בגלל דמנציה אינה אוטומטית. אדם עם ירידה קוגניטיבית יכול לערוך צוואה תקפה בתקופה צלולה, ומנגד אדם בלי אבחנה רשמית עשוי שלא להבין דבר ביום החתימה.

הראיות בתיקים כאלה מגיעות בדרך כלל מכמה כיוונים: רשומות רפואיות מהתקופה שסביב העריכה, חוות דעת רפואית של רופא שמונה מטעם בית המשפט, ועדויות של מי שהיו בקשר יומיומי עם המצווה. כשהצוואה נערכה אצל עורך דין או נוטריון, גם עדותו על מה שראה ושמע באותו מעמד מקבלת משקל.

איך מוכיחים השפעה בלתי הוגנת?

השפעה בלתי הוגנת היא עילה שקשה להוכיח, כי היא מתרחשת לרוב בתוך קשר קרוב ויומיומי, של ילד מטפל, בן זוג מאוחר או מטפלת. סעיף 30(א) לחוק הירושה קובע:

"הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית – בטלה." (סעיף 30(א) לחוק הירושה)

החוק אינו מגדיר מהי השפעה בלתי הוגנת, ואת התוכן נתן לה בית המשפט העליון בפרשת מרום (דנ"א 1516/95 מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה). בפסק הדין נקבעו ארבעה מבחני עזר, ובית המשפט בוחן אותם יחד ולא כל אחד לבדו:

• תלות ועצמאות – עד כמה המצווה היה עצמאי בחייו היומיומיים, פיזית ונפשית, או תלוי באחרים.
• תלות וסיוע – אם המצווה היה תלוי, האם היה תלוי דווקא בנהנה מהצוואה, ובאיזו מידה.
• קשרי המצווה עם אחרים – האם המצווה היה מבודד, או ששמר על קשר עם בני משפחה וחברים.
• נסיבות עריכת הצוואה – מי יזם את הצוואה, מי בחר את עורך הדין, מי היה נוכח ומי שילם.

בפסילת צוואה בעילה הזו, נטל ההוכחה מוטל על מי שטוען להשפעה. עם זאת, לפי פרשת מרום, כשמוכחת תלות מלאה ומקיפה של המצווה בנהנה, עשוי לעבור אל הנהנה הנטל להביא ראיות שהצוואה משקפת את רצונו החופשי של המצווה. בידוד המצווה מבני משפחתו, שליטה בביקורים ובשיחות ומעורבות בבחירת עורך הדין הם סימנים מוכרים של השפעה בלתי הוגנת, במיוחד כשהם מופיעים יחד.

יש גם מגבלת זמן שמעטים מכירים. לפי סעיף 31 לחוק הירושה, אם עברה שנה מהיום שההשפעה חדלה לפעול על המצווה, והיה בידו לבטל את הצוואה והוא לא עשה זאת, לא יהיה עוד באותו פגם כדי לבטל את ההוראה. כלומר, מצווה שחי שנים אחרי שהקשר עם המשפיע נותק, ובחר להשאיר את הצוואה כפי שהיא, עשוי לחסום בכך את טענת ההשפעה.

צוואה לטובת מי שנטל חלק בעריכתה

העילה הזו היא אחת הדרכים הישירות לפסילת צוואה, והיא שונה מהשפעה בלתי הוגנת, כי אינה דורשת להוכיח שמישהו לחץ על המצווה. המחוקק הניח מראש שמעורבות בעריכת צוואה שמזכה את המעורב יוצרת חשש מובנה, ולכן קבע בסעיף 35 לחוק הירושה:

"הוראת צוואה, פרט לצוואה בעל-פה, המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, והוראת צוואה המזכה בן-זוגו של אחד מאלה – בטלה." (סעיף 35 לחוק הירושה)

כמה דברים עולים מהנוסח. ראשית, הבטלות חלה על ההוראה שמזכה את המעורב, ולא בהכרח על הצוואה כולה. שנית, היא חלה גם כשהזוכה הוא בן הזוג של המעורב. שלישית, לא כל עזרה נחשבת מעורבות. הסעה של המצווה למשרד עורך הדין אינה בהכרח לקיחת חלק בעריכה, ואילו ניסוח ההוראות, הבאת טיוטה מוכנה או נוכחות בחדר בשעת החתימה עשויים להיחשב כך. בית המשפט בוחן כל מקרה לגופו, ואת ההבחנות הדקות האלה כדאי להכיר לפני שמעלים טענה של מעורבות בעריכת צוואה.

אילו פגמים בתוכן פוסלים צוואה?

לעיתים הבעיה אינה במצווה ולא בסובבים אותו, אלא בנוסח עצמו. צוואה סתומה היא צוואה שאי אפשר להבין ממנה למי ציווה המצווה, מה ציווה או מה משמעות הוראותיה, ולפי סעיף 33 לחוק הירושה הוראה כזו בטלה. עם זאת, לפני שפוסלים, בית המשפט מנסה לפרש. סעיף 54(ב) לחוק קובע שכשצוואה ניתנת לפירושים שונים, הפירוש המקיים אותה עדיף על פירוש שלפיו היא בטלה.

פגם נוסף בתוכן הוא הוראה שנוגדת את החוק או את המוסר. סעיף 34 לחוק הירושה קובע שהוראת צוואה שביצועה בלתי חוקי, בלתי מוסרי או בלתי אפשרי בטלה. כשתנאי כזה צמוד לזכייה, סעיף 38(א) מבטל את התנאי בלבד ומשאיר את הזכייה על כנה.

בנוסף, הצוואה חייבת להיות מעשה אישי של המצווה. לפי סעיף 28, הוראה שתולה את תוקף הצוואה ברצונו של אדם אחר בטלה, ולפי סעיף 27, בטלה גם הוראה ששוללת או מגבילה את זכות המצווה לשנות את צוואתו או לבטלה.

האם פגם צורני פוסל צוואה?

סעיף 18 לחוק הירושה מכיר בארבע צורות של צוואה: בכתב יד, בעדים, בפני רשות ובעל פה. לכל צורה דרישות משלה. צוואה בכתב יד צריכה להיות כתובה כולה ביד המצווה, לשאת תאריך בכתב ידו ולהיות חתומה בידו. בצוואה בעדים, המצווה חותם בפני שני עדים אחרי שהצהיר בפניהם שזו צוואתו, והעדים מאשרים זאת בחתימתם באותו מעמד. לפי סעיף 24, קטין ומי שהוכרז פסול דין אינם כשרים להיות עדים.

עם זאת, פגם צורני אינו סוף פסוק. סעיף 25 לחוק מאפשר לרשם או לבית המשפט לקיים צוואה למרות פגם או חסר בצורתה:

"התקיימו מרכיבי היסוד בצוואה, ולא היה לרשם לענייני ירושה או לבית המשפט, לפי העניין ספק כי היא משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה, רשאי הוא, בהחלטה מנומקת, לקיימה אף אם נפל פגם בפרט מן הפרטים או בהליך מן ההליכים…" (סעיף 25(א) לחוק הירושה)

המילים החשובות הן "מרכיבי היסוד". בצוואה בכתב יד, מרכיב היסוד הוא שהצוואה כולה כתובה בכתב ידו של המצווה, ובצוואה בעדים, שהיא בכתב והמצווה הביא אותה בפני שני עדים. לכן פסילת צוואה בכתב יד רק בגלל תאריך חסר אינה ודאית, ואילו צוואה שחלקה מודפס או נכתב בידי אחר מתקשה לעבור את המבחן. באותו אופן, פסילת צוואה בעדים בגלל עד שחתם במועד אחר תלויה בשאלה אם מרכיבי היסוד התקיימו, ואם אין ספק שהמסמך משקף את רצון המצווה.

מקרה מיוחד הוא פסילת צוואה בעל פה. צוואה כזו מותרת רק לשכיב מרע, או למי שרואה עצמו מול פני המוות, בפני שני עדים השומעים את לשונו. לפי סעיף 23(ג), היא בטלה מעצמה כעבור חודש ימים לאחר שחלפו הנסיבות שהצדיקו את עשייתה, אם המצווה עודנו בחיים.

פסילת צוואה נוטריונית

צוואה שנערכה בפני נוטריון היא צוואה בפני רשות. סעיף 22(ז) לחוק הירושה קובע שלעניין זה דין נוטריון כדין שופט, וסעיף 22(ו) קובע שצוואה כזו היא ראיה לכאורה שהאדם הנקוב בה הוא שעשה אותה, ושנעשתה ביום ובמקום הנקובים בה. במילים אחרות, טענות של זיוף או של פגם צורני קשות מאוד להוכחה מול צוואה נוטריונית.

ובכל זאת, פסילת צוואה נוטריונית אפשרית. הנוטריון מאשר את זהות המצווה ואת הצהרתו באותו מעמד, אבל אינו רופא ואינו רואה מה קרה בבית בחודשים שקדמו לכך. לכן גם צוואה נוטריונית עשויה להיפסל בשל אי כשרות או השפעה בלתי הוגנת, אם הראיות מראות זאת. לשאלות שהנוטריון שואל את המצווה ביחידות, ולתיעוד שהוא עורך באותו מעמד, יש לא פעם משקל מרכזי בהליך.

האם כל הצוואה נפסלת?

לא בהכרח. לעניין עילות הבטלות, סעיף 37 לחוק מגדיר "הוראת צוואה" כ"גם הצוואה כולה, חלק ממנה ותנאי מתנאיה", כלומר העילה יכולה לפגוע בצוואה כולה או רק בחלק ממנה. מה קורה לשאר החלקים מוסדר בסעיף 38(ב):

"בטלים חלק, הוראה או תנאי של צוואה שלא כאמור בסעיף קטן (א), אין בכך כדי לבטל שאר חלקיה, הוראותיה או תנאיה אלא במידה שנראה לבית המשפט שהם קשורים קשר בל ינתק במה שבטל או שהמצווה לא היה רוצה בהם בלעדיו." (סעיף 38(ב) לחוק הירושה)

פסילה חלקית של צוואה נפוצה במיוחד בעילת המעורבות. למשל, כשאחד הילדים ניסח את הצוואה, ההוראה שמזכה אותו עשויה להתבטל, ושאר ההוראות לטובת אחיו יישארו בתוקף, כל עוד אינן קשורות אליה קשר בל ינתק. כך בית המשפט מקיים כמה שיותר מרצונו של המנוח, ומוציא מהצוואה רק את מה שנפגע.

מתי נפסל יורש מלרשת?

פסילת יורש היא מושג אחר מפסילת צוואה, אף שלעיתים מבלבלים ביניהם. כאן הצוואה עצמה יכולה להיות תקינה לגמרי, אבל אדם מסוים מאבד את זכותו לרשת בגלל מעשה חמור שעשה. סעיף 5(א) לחוק הירושה קובע:

"אלה פסולים לרשת את המוריש: (1) מי שגרם, במתכוון או באדישות, למותו של המוריש; (1א) מי שהורשע על שניסה לגרום למותו של המוריש; (2) מי שהורשע על שהעלים או שהשמיד את צוואתו האחרונה של המוריש, או שזייף אותה, או שתבע על פי צוואה מזוייפת." (סעיף 5(א) לחוק הירושה)

הסעיף נמצא בפרק הכללי של החוק, ולכן חל גם על ירושה לפי צוואה וגם על ירושה על פי דין. עם זאת, החוק השאיר מקום לשיקול דעת. סעיף 5(ג) מאפשר לבית המשפט, מנימוקים מיוחדים, לקבוע שהפסלות תחול רק על חלק מהזכות או לא תחול כלל, אם שוכנע שזה היה רצון המוריש. ומי שהורשע בניסיון לגרום למות המוריש, והמוריש מחל לו בכתב או עשה צוואה לטובתו, חוזר ונעשה כשר לרשת.

צוואה מנשלת היא עילה לפסילה?

לא. צוואה מנשלת, כלומר צוואה שמשאירה ילד, בן זוג או קרוב אחר בלי חלק בעיזבון, אינה פסולה רק משום כך. חופש הציווי הוא עיקרון יסוד בדיני הירושה, ואדם רשאי לחלק את רכושו כרצונו, גם באופן שנראה למשפחה בלתי צודק. ההחלטה לנשל היא לעיתים החלטה מורכבת ועדינה, עם רקע משפחתי שלא כל בני המשפחה מכירים עד הסוף.

עם זאת, נישול שאינו מוסבר עשוי להיות חלק מהתמונה הראייתית. כשצוואה סוטה באופן חד ממה שהמצווה אמר ועשה לאורך שנים, ובמקביל יש ראיות לתלות, לבידוד או למעורבות של הנהנה, בית המשפט רשאי לשקלל גם את חוסר ההיגיון של החלוקה. מנגד, נימוק שהמצווה כתב בצוואה עצמה מחזק לרוב את תוקפה. וחשוב לדעת: בן זוג, ילדים או הורים של המוריש שזקוקים למזונות עשויים להיות זכאים למזונות מן העיזבון לפי סעיף 56 לחוק, גם כשהצוואה תקפה.

איך פוסלים צוואה בפועל?

הדרך הרגילה לפסילת צוואה היא הגשת התנגדות לבקשה לצו קיום צוואה. כשמוגשת בקשה כזו, הרשם לענייני ירושה מפרסם עליה הודעה ברבים וקובע מועד להגשת התנגדויות. לפי סעיף 67 לחוק הירושה, המועד לא יפחת משבועיים, וכל המעוניין בדבר רשאי להגיש התנגדות לרשם לקיום הצוואה בתוך הזמן שנקבע וכל עוד לא ניתן הצו.

ההתנגדות מוגשת בכתב, עם פירוט העילות ותצהיר שתומך בהן, ובצירוף אגרה (1,140 ₪, נכון לשנת 2026). לפי סעיף 67א, בקשה שהוגשה לה התנגדות עוברת מהרשם לבית המשפט לענייני משפחה, ושם מתנהל הליך הוכחות של ממש: חקירת עדים, חוות דעת רפואיות או גרפולוגיות, ולעיתים גם עדות של עורך הדין או הנוטריון שערכו את הצוואה. נטל ההוכחה מוטל על המתנגד, והוא צריך לשכנע את בית המשפט ברמת ההוכחה של משפט אזרחי.

מעבר לפרוצדורה, כדאי לזכור שהליך כזה נמשך לרוב חודשים ארוכים, ויש לו מחיר רגשי לא פחות ממחיר כספי. במקרים רבים גישור בין בני המשפחה מוביל להסדר שמכבד גם את רצון המנוח וגם את הקשרים שנשארו, ומונע מאבק ממושך בבית המשפט.

ומה אם הצו כבר ניתן?

מי שגילה עילה לפסילת צוואה רק אחרי שניתן צו קיום אינו חסום לגמרי. סעיף 72 לחוק הירושה מאפשר לבקש מהגורם שנתן את הצו לבטל או לתקן אותו, על סמך עובדות או טענות שלא היו בפניו בזמן מתן הצו. זה מסלול צר יותר מהתנגדות, כי המבקש צריך להסביר גם מדוע לא העלה את הטענה קודם, ובית המשפט בוחן שיהוי. לכן הליך של ביטול צו קיום צוואה כפוף למבחנים מחמירים יותר מאלה של התנגדות שמוגשת בזמן.

מה כדאי לבדוק לפני התנגדות?

לפני שמחליטים לפעול לפסילת צוואה, כדאי לעצור ולענות בכנות על כמה שאלות:

• העילה – האם יש עילה שהחוק מכיר בה, או רק תחושה שהחלוקה אינה צודקת?
• הראיות – אילו מסמכים רפואיים, עדויות ותכתובות קיימים, ומי מחזיק בהם היום?
• המועד – האם כבר הוגשה בקשה לצו קיום, ומתי פורסמה?
• המחיר – כמה יעלה ההליך, כספית ומשפחתית, ומה ישתנה בפועל אם הצוואה תיפסל?

לשאלה האחרונה יש משקל שלא תמיד מעריכים מראש. כשהצוואה נפסלת, העיזבון אינו עובר אוטומטית למתנגד. הוא מתחלק לפי צוואה קודמת תקפה, אם יש כזו, או לפי הירושה על פי דין, ולעיתים התוצאה שונה ממה שציפו.

בתיקים כאלה, התמונה נבנית לרוב מפרטים קטנים: רישום רפואי מחודש מסוים, עדות של שכנה, השאלה מי הסיע את המצווה לפגישה ומי חיכה בחוץ. עו"ד ונוטריון יניב אור, תובע משטרתי לשעבר וסגן יו"ר ועדת ירושה בלשכת עורכי הדין, מלווה לקוחות בהליכי ירושה והתנגדות מתוך ניסיון של מעל 20 שנה. כנוטריון שעורך צוואות, וכעורך דין שמייצג בהתנגדויות, הוא מכיר את המסמך משני צדדיו: איך נבנית צוואה יציבה, והיכן צוואה נחלשת.

פנייה לעורך דין פסילת צוואה בשלב מוקדם, עוד לפני שניתן הצו, מאפשרת לבחון את הראיות בזמן ולהבין אילו אפשרויות פתוחות בפני המשפחה.

אם עולה חשש שהצוואה אינה משקפת את רצון המנוח, ניתן לתאם פגישת ייעוץ ראשונית במשרד עו"ד ונוטריון יניב אור, בטלפון 077-7299995.

המידע בדף זה כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי. שאלת תוקפה של צוואה תלויה בראיות ובנסיבות של כל מקרה, ולכן לפני נקיטת צעד כלשהו יש להיוועץ בעורך דין.