מדוע צוואות בפרק ב' מעוררות חשש לנישול ילדים

לעיתים קרובות, אנו נתקלים בסיפור משפחתי מוכר: הורה, אשר התאלמן או התגרש, פותח בקשר זוגי חדש בשלב מאוחר יותר בחייו. קשר זה יכול להיות עמוק ואוהב, אך לעיתים הוא מורכב, תלותי, או אף מבוסס על אינטרסים. עם פטירתו של ההורה, מגלים הילדים מנישואיו הראשונים כי כל רכושו, או רובו המכריע, הועבר לבן או בת הזוג החדשים, והם עצמם נותרו ללא כל חלק בעיזבון. מציאות זו יוצרת מכה כפולה: לצד האובדן של אדם קרוב ויקר, נותרת תחושה קשה של הדחה, הדרה, ולעיתים אף בגידה באמון. מצבים אלו מעוררים חשש כבד לנישול.

משרד עו"ד ונוטריון יניב אור סגן יו"ר ועדת ירושה בלשכת עורכי הדין,  תובע משטרתי לשעבר, מעל 20 שנות נסיון ומומחה בסכסוכי ירושה מורכבים במקרים של נישול ילדים.

כיצד החוק מבחין בין רצון חופשי של המנוח להשפעה בלתי הוגנת?

החוק הישראלי מכיר בזכותו הבסיסית של כל אדם לצוות את רכושו כרצונו, גם אם משמעות הדבר היא נישול יורשיו הטבעיים, ובהם ילדיו. עקרון זה, המכונה "כיבוד רצון המת", הוא אבן יסוד בדיני הירושה. עם זאת, כאשר מדובר במערכת יחסים זוגית מאוחרת, ובפרט ב"פרק ב'" של חיי המצווה, מתעורר לעיתים קרובות הצורך לבחון האם הצוואה אכן משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המנוח, או שמא נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת.

האם הצוואה משקפת רצון חופשי ואמיתי?

השאלה המשפטית המרכזית הניצבת בפני בית המשפט במקרים כאלה היא האם המנוח היה כשיר להבין את משמעות מעשיו בעת עריכת הצוואה, והאם הצוואה נערכה מתוך בחירה חופשית, ללא כפייה, איום, או ניצול תלות. בית המשפט בוחן קיומה של השפעה בלתי הוגנת, אשר עלולה לפגוע בתוקפה של הצוואה. השפעה בלתי הוגנת אינה מוגבלת רק לכפייה פיזית או איומים מפורשים, אלא יכולה להתבטא גם במניפולציות עדינות יותר, ניצול תלותו של המצווה בזוג החדש, או ניתוק שיטתי של הקשר בין המצווה לילדיו.

מהן הסכנות המשפטיות הקלאסיות בפרק ב'?

קיימים מספר דפוסים "קלאסיים" של מצבים המעלים חשד להשפעה בלתי הוגנת בצוואות שנערכו בפרק ב':

• צוואות הדדיות: במקרים רבים, בני זוג בפרק ב' עורכים צוואות הדדיות, בהן כל אחד מוריש את כל רכושו לבן הזוג השני, מבלי להזכיר כלל את ילדיהם מנישואים קודמים. צוואות אלו, כשלעצמן, אינן פסולות, אך הן מעוררות סימן שאלה באשר לרצון המקורי של כל אחד מהמצווים ביחס לילדיו.
• נישול הדרגתי: לעיתים אנו עדים לתהליך של "נישול הדרגתי", בו המצווה עורך מספר צוואות חדשות בפרק זמן קצר יחסית, כאשר בכל צוואה ניתנות פחות ופחות זכויות לילדים, עד שלבסוף הם מנושלים כמעט לחלוטין מהירושה.
• השפעה פסיכולוגית ובידוד: דפוס מסוכן נוסף הוא מצב שבו בן הזוג החדש מפעיל השפעה פסיכולוגית על המצווה, לעיתים באמצעות בידודו מילדיו ומשפחתו הקרובה. ניתוק הקשרים המשפחתיים עלול ליצור תלות מוגברת של המצווה בבן הזוג החדש, ולפתוח פתח לניצול תלות זו לצורך השפעה על תוכנה של הצוואה.

במקרים רבים, התשובה המשפטית לשאלה האם הצוואה משקפת רצון חופשי היא שלילית, ובית המשפט עשוי לפסול צוואה כזו.

באילו נסיבות ניתן להתנגד לצוואה ולהוכיח שהיא אינה חוקית?

התנגדות לצוואה היא הליך משפטי מורכב, הדורש הצגת ראיות משכנעות לכך שהצוואה אינה משקפת את רצונו האמיתי והחופשי של המנוח, או שנפלו בה פגמים מהותיים הפוסלים אותה. במקרים של צוואות בפרק ב', כאשר עולה חשש להשפעה בלתי הוגנת מצד בן הזוג החדש, קיימות מספר נסיבות עיקריות שיכולות לבסס עילת התנגדות לצוואה בפרק ב’.

מה תהיה עילת התנגדות לצוואה?

• מעורבות פסולה של בן הזוג החדש: אם ניתן להראות כי בן הזוג החדש היה מעורב באופן פעיל ופסול בעריכת הצוואה – למשל, הוא ליווה את המנוח לעורך הדין, נכח בעת ניסוח הצוואה או בעת חתימתה, או אף יזם את עריכתה – הדבר יכול להוות אינדיקציה חזקה להשפעה בלתי הוגנת. החוק רואה בחומרה מעורבות כזו, שכן היא פוגעת בעצמאות המצווה.
• הידרדרות רפואית או קוגניטיבית: כאשר קיימת הידרדרות משמעותית במצבו הרפואי או הקוגניטיבי של המנוח בתקופה הסמוכה לעריכת הצוואה, הדבר מעלה סימן שאלה לגבי כשרותו להבין את משמעות מעשיו. חוות דעת רפואית המעידה על דמנציה, אלצהיימר או כל פגיעה מוחית אחרת, יכולה לשמש ראיה מכרעת במקרים אלה.
• שוני מהותי מצוואות קודמות: אם המנוח ערך בעבר צוואות אחרות, בהן חילק את רכושו באופן שוויוני יותר או באופן שונה מהותית מהצוואה האחרונה, הדבר יכול להצביע על שינוי בלתי סביר ברצונו, שעשוי לנבוע מהשפעה חיצונית. השוואת הצוואות ובחינת הנסיבות שהובילו לשינוי, הן חלק מהליך ההתנגדות.
• בידוד המנוח מילדיו: מצב שבו בן הזוג החדש פעל באופן אקטיבי לבידוד המנוח מילדיו, באמצעות סינון שיחות, הגבלת ביקורים, או הפצת מידע כוזב, מהווה אינדיקציה חזקה להשפעה בלתי הוגנת. תיעוד של התכתבויות, עדויות של מכרים או בני משפחה, ואף נתוני שיחות טלפון, יכולים לשמש כראיות לכך.

מקרה לדוגמה: גבר בן 78 נישא בשנית לאישה הצעירה ממנו משמעותית. במהלך 7 שנות נישואיהם, הוא שינה את צוואתו שלוש פעמים, עד שלבסוף הותיר את כל רכושו לאשתו החדשה בלבד. ילדיו מנישואיו הראשונים הציגו חוות דעת רפואית שהעידה על ירידה קוגניטיבית ואבחנה מוקדמת של אלצהיימר. בנוסף, הם הוכיחו כי האישה החדשה סיננה שיחות טלפון והגבילה ביקורים. בית המשפט קיבל את ההתנגדות וביטל את הצוואה, וחלק מהרכוש חולק מחדש ליורשים הטבעיים. מקרה זה ממחיש כיצד שילוב של ראיות רפואיות והתנהגותיות יכול להוביל לביטול צוואה.

מהם סיכויי ההצלחה בהליך, וכיצד נכון לפעול?

הצלחת הליך התנגדות לצוואה תלויה במידה רבה בקיומה של תשתית ראייתית מוצקה. אם אין בידכם ראיות חזקות, וכן אם הצוואה נערכה על ידי עורך דין מלווה, עם תיעוד רפואי תקין של המצווה, סיכויי ההצלחה פוחתים משמעותית. במקרים כאלה, ייתכן שעדיף לנסות לפתוח במשא ומתן עם בן הזוג הנותר, או לבדוק זכויות אחרות, כגון רכוש משותף שנצבר עוד בחיי המצווה.

משרד עורך דין ונוטריון יניב אור מתמחה בתיקים רגישים של התנגדות לצוואות בפרק ב' המנשלות ילדים מפרק א', ומקפיד על איסוף תיעוד רפואי ותצהירים תומכים, ניתוח מעמיק של צוואות קודמות, חקירת דפוס ההשפעה של בן הזוג באמצעות עדים ותיעוד, ושיתוף מומחים רפואיים ומשפטיים לבניית תיק חזק ומשכנע. זכרו, צוואות בפרק ב' אינן סוף פסוק. אם אתם חשים שהורשתם נבעה מהסטה בלתי הוגנת, ייתכן שיש לכם עילה משפטית אמיתית.