השפעה בלתי הוגנת בכתיבת צוואה

מהי השפעה בלתי הוגנת בכתיבת צוואה?

על צוואה לשקף את רצון הנפטר. היה ועולה חשד כי הצוואה נכתבה תחת השפעה בלתי הוגנת על עורך הצוואה, יתכן כי הצוואה תבוטל. לקיומה של השפעה בלתי הוגנת בעריכת צוואה, עורך הצוואה יצטרך להסביר זאת בפני בית המשפט לענייני משפחה.

כיצד נקבעת חלוקת רכושו של אדם?

ברירת המחדל בכל הנוגע לירושת נפטר, כלומר, האופן בו מועבר רכושו של אדם לאחר מותו, היא ירושה על פי דין.

ירושה על פי דין, המעוגנת בפרק השני של חוק הירושה, מעבירה את רכושו של אדם לילדיו, נכדיו, הוריו, בן זוגו, או שאר קרובי משפחתו, והכל לפי הוראות הדין וסדר הקדימות של קרוב המשפחה.

אולם, כאשר אדם מותיר אחריו צוואה, דהיינו – מסמך או אמרה המורה כיצד יהיה לחלק את רכושו עם מותו – תיקבע חלוקת הרכוש בהתאם לאמור בצוואה.

על הצוואה לשקף את רצון המת 

אחד מן העקרונות המרכזיים, בכל הנוגע לכתיבת צוואה, היא כי עליה לשקף באופן מוחלט את רצונו של המצווה.

היה והצוואה אינה משקפת את רצונו האמיתי והאבסולוטי של המצווה, הרי היא, או חלק ממנה אשר אינו מהווה את רצון המצווה – בטלים.

על עניין זה עמד השופט חשין:

"כלל-יסוד הוא במשפט הצוואות, שיש לכבד את רצונו של המת: מצווה היא לקיים את דברו ואנו החיים נעשה לחלוקת רכושו לאחר-מות כרצונו וכבקשתו.

במה דברים אמורים, ברצונו האמיתי, ברצונו העצמאי, ברצונו החופשי של המצווה, שהרי רק רצון אמיתי ועצמאי וחופשי הוא רצון המצווה; ואילו במקום בו נפל פגם ברצונו של המת, מצווה עלינו שלא לחלק את רכושו כדברי הצוואה הכתובה."

דין צוואה שנכתבה תחת השפעה בלתי הוגנת

כאשר קיימת צוואה שנכתבה על ידי המת, היא זו שלכאורה צריכה להדריך כיצד לחלק את רכושו.

עם זאת, לא אחת מתגלה כי כותב הצוואה, בעשותו כן, היה נתון תחת השפעה בלתי הוגנת. סעיף 30 (א) לחוק הירושה, קובע במפורש, כי 'הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית – בטלה'. בשל כך, ככל שהוגש צו לקיום צוואה, וקיים חשש כי היא נכתבה תחת השפעה בלתי הוגנת, איומים כאלו ואחרים, מצב אונס וכדומה – יש להגיש התנגדות, בעזרת עורך דין המתמחה בדיני ירושה, שתוגש לרשם לענייני ירושה.

השפעה בלתי הוגנת

יחס הפסיקה לסעיף 30 לחוק בדבר השפעה בלתי הוגנת

מה משותף לכלל ההשפעות האמורות בסעיף 30 לחוק, בגינן תבוטל צוואה – אונס, איום, תחבולה, תרמית והשפעה בלתי הוגנת? על כך עמדה הפסיקה.

השופט חשין, אמר כי: "המשותף לכל ההשפעות האמורות – וייווספו אליהם התחבולה והתרמית שכל אחד מהם לעצמו, ובדרכו, פוגע ברצונו החופשי של המצווה כיצד ייחלק רכושו לאחר פטירתו"

כיצד נקבע האם קיימת השפעה בלתי הוגנת?

את המונח של השפעה בלתי הוגנת, נהוג להפריד לשני מרכיבים: הראשון, קיום השפעה, ואילו השני – היות ההשפעה בלתי הוגנת. באשר למרכיב הראשון, מרכיב ההשפעה, הרי שמדובר בשאלה עובדתית עליה קל בדרך כלל לענות – האם הייתה קיימת השפעה. בכל הנוגע למרכיב השני, הרי שכאן מתחילה בעיה לא פשוטה עימה התמודדה הפסיקה – כיצד אם כן בוחנים האם ההשפעה שהתקיימה, הייתה בלתי הוגנת. המדובר בשאלה סובייקטיבית, כאשר נקבע בפרשת גודמן, כי כל מקרה ייבחן בהתאם לנסיבותיו, וכי בשל כך, לא ניתן לקבוע רשימה סגורה וממצה של כל האפשרויות והמצבים שייחשבו בלתי הוגנים.

עם זאת, כן נקבעו השפעות שיכולות להיחשב 'אינדיקציות' להיות ההשפעה – בלתי הוגנת, שיוצגו להלן:

• גיל המצווה (האם מדובר במצווה צעיר למדי או לחלופין מצווה קשיש)
• נסיבות כתיבת וחתימה הצוואה.
• מצב בריאותי של המצווה.
• מצב נפשי של המצווה.
• האם למצווה קיימת תלות בגורם אחר.
• בהנחה שקיימת תלות – באיזה סוג תלות מדובר – האם תלות טיפולית, נפשית, כלכלית ועוד.
• מעורבות בכתיבת ועריכת הצוואה מצד אדם או גורם הנהנה ממנה.
• האם עדים לכתיבת הצוואה הם אלו הנהנים ממנה.
• האם קיימת קרבה משפחתית או פיזית של המצווה לנהנה.
• האם הופעל לחץ על המצווה.
• אורך הצוואה – האם הצוואה ארוכה או שמא קצרה ביותר.
• האם חתימה המצווה דומה לשאר חתימותיו.
• האם התקיים שינוי ברצון המצווה מיד לאחר כתיבת הצוואה.
• האם קיים היגיון רציונלי להעדפת קרובי משפחה רחוקים על פני קרובים בצוואה.
• האם הצוואה נערכה בסודיות.

כאמור, אין מדובר ברשימה ממצה, כאשר מקבל כל השפעה ייקבע בהתאם לשאר הנסיבות – כל מקרה לגופו הוא.

יחס הפסיקה להיות ההשפעה -בלתי הוגנת

קיומה של השפעה בלתי הוגנת, אינה צריכה להיות בהכרח 'מעשה לא הוגן'. יתכן כי הנעשה דווקא היה חוקי, הוגן ואפילו נכון, אולם ההשפעות שלו, גרמו למצב בלתי הוגן.

עניין זה, נסקר על ידי השופט שמגר, בפסק הדין – ע”א 133/84 ש’ כרטמן עו”ד נ’ רחל זיסמן ואח’, בעמ' 772:

“ההשפעה, המכונה בלתי-הוגנת, נושאת שם-תואר כאמור לאו דווקא בשל מטרת המעשה או בשל התוצאות, אשר אותן מבקשים להשיג, אלא בשל אופייה של מערכת היחסים שבין המשפיע ובין המושפע.

אין בוחנים את שאלת הבטלות רק לאור מטרתו של בעל ההשפעה. ייתכן שמי שאיים על אחר נתכוון לטובתו של המצווה, כאשר כפה עליו את דעתו.. כי מה שהמחוקק ביקש למנוע הוא מתן תוקף לצוואה, שלא נערכה מרצונו החופשי ולפי החלטתו העצמאית של המצווה..".