צוואה לא הגיונית

כאשר אנו נתקלים בצוואה שנראית לנו בלתי הגיונית, חשוב להבין כי החוק הישראלי, ופסיקת בתי המשפט, מקדשים את עקרון "כיבוד רצון המת". משמעות הדבר היא שבית המשפט לא ימהר לפסול צוואה רק משום שהוראותיה נראות "לא הגיוניות", "לא מוסריות" או "לא צודקות" בעיני היורשים הפוטנציאליים או הציבור הרחב.

האם החוק מכיר במושג צוואה לא הגיונית?

חוק הירושה, התשכ"ה-1965 לא מכיר במושג "צוואה לא הגיונית" אבל כמובן שיש צוואות שאינן תקפות וכשרות. החל מצוואות שלא נערכו בהתאם לכללים שנקבעו בחוק (כמו העדר חתימה, ללא תעודה רפואית למרות שיש לצרף כזו וכדומה), וכלה במצבים שבהם ניתוח של הנסיבות מעלה שהצוואה לא כשרה (השפעה אסורה על המצווה, העדר כשרות רפואית לצוות וכו').

עד כמה מוחלט (באמת) החופש לצוות?

בישראל, כמו בכל מדינה מערבית, החופש לצוות הוא זכות יסוד מוחלטת. אדם רשאי לכתוב בצוואה ככל העולה על רוחו, ובמידה שמדובר בצוואה תקפה, אזי המסמך יקוים כלשונו. כן, גם אם מאן דהו מוכן להישבע בכל היקר לו שהצוואה לא הגיונית בעליל. המצווה לא חייב לתת הסברים והוא אפילו זכאי לקבוע תנאים והוראות מיוחדות.

איך מזהים צוואה בלתי הגיונית שאפשר להתנגד לה משפטית?

התנגדות לצוואה בטענה שהיא חסרת היגיון צריכה להתנהל באופן מקצועי, מדויק ומוקפד. כולל ראיות, עדויות, חוות דעת רפואיות, חוות דעת גרפולוגיות ואפילו סרטונים, מסרונים וכדומה. כל מה שיכול לעזור להוכחה בבית המשפט שהצוואה היא לא רק בלתי הגיונית אלא גם שדינה להתבטל.

דוגמאות "קלאסיות":

• הורה שמנשל את כל ילדיו ומוריש את רכושו לגורם אחד בלבד, ללא סיבה ברורה או קשר מיוחד ידוע.
• הורשת נתח משמעותי לילד שהתנתק מהמצווה לפני עשרות שנים ו/או שהיה בסכסוך חריף עמו.
• הורשת רכוש לאדם זר או לגוף בלתי צפוי.
• הורשה לאדם שהופיע בשלב מאוחר מאד של חייו של המצווה.

השלב הראשון – איתור פגמים בצוואה

במידה שאתם מהצד שמתנגד לצוואה, בשלב ראשון עליכם לחפש פגמים שמצדיקים את ביטולה.

חוק הירושה הישראלי מגדיר ארבע דרכים בלבד לעריכת צוואה – צוואה בעדים, צוואה בכתב יד, צוואה בעל פה או צוואה בפני רשות. לכל אחד מהסוגים הללו הוגדרו כללים ברורים שחייבים להתקיים. לדוגמה, צוואה בעדים צריכה לפחות שני עדים וצוואה בכתב יד חייבת להיות כתובה בכתב ידו של המנוח.

מתנגדים לצוואה לא הגיונית יגישו אותה ראשית לבדיקה על ידי משרד עורכי דין שיבחן לעומק האם ניתן לאתר בה פגמים שונים. חשוב לציין שיש פגמים צורניים או טכניים שאפשר "לתקן" בהליך משפטי. סעיף 25 לחוק הירושה מעניק לבית המשפט את הסמכות לעשות את זה כשאין לו ספק באמיתות הצוואה. אולם ככל שהצוואה גם פגומה וגם נראית לכאורה לא הגיונית, עובדה זו לכשעצמה יכולה להחליש מאד את סמכותו של בית המשפט מכוח סעיף זה.

השפעה בלתי הוגנת – גורם מרכזי בצוואות בלתי הגיוניות

צוואה בלתי הגיונית מעלה (כמעט) תמיד חשד להשפעה בלתי הוגנת מצד אחד מהמעורבים. דהיינו, השפעה פסולה על רצונו של המצווה שנעשתה לכאורה תוך ניצול מצוקה נפשית, חולשה פיזית, בידוד חברתי או תלות כלכלית של המוריש במי שנהנה מהצוואה.

סעיף 30 לחוק הירושה, התשכ"ה–1965, קובע כי הוראות צוואה שנעשו בעקבות אונס, איום, תרמית, תחבולה או השפעה בלתי הוגנת – בטלות מעיקרן.

אבל איך יודעים מהי השפעה בלתי הוגנת ומהו ביטוי של מערכת יחסים טבעית? ובכן, בתי המשפט בישראל פיתחו לאורך השנים שורה של מבחני עזר לזיהוי מצבים כאלה, בייחוד כשמדובר בצוואה בלתי הגיונית שמעוררת סימני שאלה:

• תלות ועצמאות המוריש – אם המצווה היה תלוי באחרים מבחינה פיזית, רגשית או כלכלית, ופחות עצמאי בקבלת החלטות, גוברת הסבירות להשפעה בלתי הוגנת.
• בידוד חברתי – ככל שהמוריש היה מנותק ממשפחה, חברים או מעגלי תמיכה אחרים, כך קל יותר להשפיע עליו בדרכים פסולות.
• מעורבות הנהנה בעריכת הצוואה – כאשר אותו אדם שנהנה מהצוואה מעורב ישירות בניסוחה, בזימון העדים או בארגון הפגישה עם עורך הדין, הדבר מהווה תמרור אזהרה.
• פערים קיצוניים בצוואה – דוגמת צוואה בלתי הגיונית המנשלת את כלל היורשים הטבעיים לטובת גורם אחד בלבד, במיוחד אם אותו גורם ניצל את תלותו של המצווה בו.

מהו מבחן הגיונה של צוואה?

ב"דנא מרום" השופט א. מצא מדבר על מבחן "הגיונה של צוואה" אשר יכול להעיד על השפעה בלתי הוגנת. בית המשפט העליון קבע שהשאלה היא לא "האם הצוואה סבירה על פי הבנתו של השופט, אלא אם היא סבירה על פי הבנת השופט את הגיונו של המצווה" (דנ"א 1516/95, "פרשת מרום"). בית המשפט אמור להתרשם מגורמים שונים, כגון:

• תמונת חייו של המצווה לפני כתיבת הצוואה.
• קשריו החברתיים.
• ערכיו והעדפותיו.

האם המצווה בכלל הבין את הצוואה?

שאלה קריטית. ברור שצוואה שנכתבה על ידי אדם הסובל מאלצהיימר או נתון להשפעת תרופות לא תהיה בהכרח תקפה. סעיף 26 לחוק הירושה קובע במפורש שרק אדם שהוא כשיר משפטית, מבין את משמעות צעדיו ופועל מתוך שיקול דעת עצמאי – יכול לערוך צוואה תקפה.

טענות בדבר כשרות משפטית נשענות על חוות דעת רפואיות שמנתחות את מצבו הרפואי של המצווה בזמן עריכת הצוואה ולעתים גם על עדויות רלבנטיות שיכולות לחזק או להחליש את המסקנה הרפואית. ככל שמדובר על צוואה בלתי הגיונית, יגדל בהתאמה "הספק" לגבי הכשרות המשפטית. זאת, עד לרמה שחוות דעת רפואית שלא תהיה Cut Clear, יכולה להיחלש מאד.

בתי המשפט בוחנים מגוון היבטים בשאלת הכשירות, למשל:

• אבחנות רפואיות ותיעוד רפואי מהתקופה הסמוכה לעריכת הצוואה.
• חוות דעת מומחים בתחום הזיכרון, הנוירולוגיה או הפסיכיאטריה.
• עדויות של בני משפחה, מכרים ועדים לצוואה באשר לתפקודו הקוגניטיבי של המוריש.

זכרו! מחלה או גיל מבוגר לא מספיקים כשלעצמם לפסול צוואה. יש להוכיח שהמחלה פגעה ביכולת ההבנה והשיפוט של המוריש במועד עריכת הצוואה.

כיצד מתמודדים עם צוואה לא הגיונית?

מי שסבור כי צוואה איננה סבירה ויש לפסול אותה, רשאי להגיש התנגדות לקיום הצוואה בבית המשפט לענייני משפחה, בהתאם לסעיף 67 לחוק הירושה. במסגרת ההתנגדות יש לפרט את העילות המשפטיות: השפעה בלתי הוגנת, העדר כשירות לערוך צוואה, זיוף הצוואה, אי קיום דרישות הצורה של החוק ועוד.

שימו לב שהמתנגדים לצוואה הבלתי הגיונית יכולים לטעון במקביל מספר טענות, ודי בכך שאחת מהן תתקבל בכדי שהצוואה תבוטל כליל. למשל, ניתן לטעון שהצוואה הייתה גם פגומה וגם נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת, ובית המשפט יקבע שאין בה פגמים אבל ההשפעה האסורה על המצווה היא עילה לביטולה.

על מי מוטל נטל ההוכחה כאשר הצוואה נראית לא הגיונית?

כאשר אנו דנים ב"צוואה לא הגיונית", אנו מתייחסים למצב שבו הוראות הצוואה אינן עולות בקנה אחד עם ההיגיון המקובל, רצונו המשוער של המצווה, או עשויות לעורר חשד לכשלים בעריכתה.

המונח אינו מתייחס בהכרח לחוסר שפיות, אלא למצבים בהם עולה תמיהה מהותית באשר לנסיבות עריכת הצוואה או תוכנה. ככלל, הדין קובע כי נטל ההוכחה לקיום צוואה חל על המתנגד לקיומה. כלומר, מי שטוען כי הצוואה אינה תקפה, מכל סיבה שהיא, הוא זה שצריך להוכיח את טענותיו. עם זאת, קיימים חריגים לכלל זה, בהם נסיבות מסוימות עשויות להעביר את נטל ההוכחה או לפחות את נטל הראיה למבקש לקיים את הצוואה, במיוחד כאשר עולה חשד כבד לאי תקינות.

לסיכום,

החוק הישראלי והפסיקה המשפטית מדגישים את עקרון "כיבוד רצון המת" ומעניקים חופש מוחלט לאדם לצוות כרצונו. למרות שאין הכרה רשמית במושג "צוואה לא הגיונית", ישנם מצבים בהם צוואה עשויה להיפסל אם היא אינה עומדת בדרישות החוק או אם קיימות ראיות להשפעה בלתי הוגנת על המצווה.

התנגדות לצוואה לא הגיונית דורשת ניתוח מעמיק של הנסיבות והוכחת פגמים או השפעות פסולות באמצעות ראיות מקצועיות. בתי המשפט בוחנים את כשרות המצווה לערוך צוואה, תוך התמקדות במצבו הרפואי והקוגניטיבי בעת עריכתה.

חשוב לזכור כי נטל ההוכחה לפסילת צוואה לא הגיונית מוטל על המתנגדים לקיום הצוואה, אך בנסיבות מסוימות עשוי לעבור למבקש לקיימה. בסופו של דבר, הבנת המורכבות המשפטית סביב צוואות בלתי הגיוניות מחייבת גישה מקצועית וזהירה כדי להבטיח שהחלטת בית המשפט תשקף נאמנה את רצונו האמיתי של המצווה.